<h1>שו"ת הרשב"א ח"ג סימן רפ"ב</h1>
<h2>דף ג:</h2>
שאלת מפני מה אנו מניחין התפילין על השער בלא הפסק כסוי הראש. תשובה מפשט ההלכה ודאי יראה שצריך להניח על הראש ממש בלי שיפסיק שום דבר בין התפילין לראש, דגרסינן בריש פ"ק (דערובין) [דערכין (ג' ע"ב)] הכל חייבין בתפלין כהנים לויים וישראלים, ואקשינן פשיטא ופרקינן כהנים איצטריכא ליה סלקא דעתך אמינא הואיל וכתיב וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך כל דאיתיה במצות יד איתיה במצות הראש והני כהני הואיל ולא איתנהו במצות היד דכתיב ילבש על בשרו שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין בשרו אימא במצות דראש נמי לא לחייבו קמ"ל דלא מעכבי [א]הדדי כדתנן תפלה של יד אינה מעכבת של ראש, ואקשינן ומאי שנא דיד דכתיב ילבש על בשרו, שלא יהא דבר חוצץ בינו ובין בשרו דראש נמי הא כתיב ושמת את המצנפת על ראשו, ופרקינן תניא שערו היה נראה בין ציץ למצנפת ששם מניח תפילין, אלמא על השער ממש צריך להניח, דאי לא יניח המצנפת על הראש ויניח תפילין על המצנפת אפילו אין מקום מגולה בין ציץ למצנפת. וכן אמרו [ע"ז מ"ד ע"א] גבי עטרת (מלך) [מלכם] שהיתה מונחת על ראש דוד. אבל אני אומר להלכה אבל לא למעשה דמותר להניח של ראש על הכובע, ותדע לך דהא תפילין של יד אין צריך להניחן על הבשר אלא משום דכתיב בהו [שמות י"ג] לך לאות ודרשינן [מנחות ל"ז ע"ב] לך לאות ולא לאחרים לאות, אבל של ראש אדרבא דכתיב בהו [דברים כ"ח] וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך. ועוד שהרי שנינו במגילה פרק הקורא את המגילה עומד [כ"ד ע"ב] העושה תפלתו עגולה סכנה ואין בה מצוה נתנה על מצחו ועל פס ידו הרי זו דרך מינות ציפהו זהב ונתנה על בית יד של אונקלי הרי זו דרך החיצונים, ואם איתא אמאי נקט תפלה של יד (וקתני) [ולא קתני] נתנה על בית יד של אונקלי ועל הכובע, אלא שמע מינה דדוקא תפלה של יד ומשום דכתיב ביה לך לאות אבל של ראש לא איכפת לן. וההיא דבפ"ק (דעירובין) [דערכין (ג'0ע"ב)] לא קשיא דהתם שאני דאיכא מצנפת שהיא מצוה ומצוה מפסקת בפני עצמה, וכענין שאמר בזבחים בפ"ק [ג' ע"א] דבת מינה (מחריביו) [מחריב בה] דלאו בת מינה לא מחריב בה, ועטרת דוד נמי שאני דאלו לא היה שם מקום מגולה לא היה באפשר להניח תפילין על העטרה כנגד מקום שמוחו של תינוק רופס, זהו שנראה לי להלכה.
